בקיץ 1954 הובאו 22 ילדים בני 11 למחנה קיץ בפארק "מערת השודדים" באוקלהומה. הילדים חולקו לשתי קבוצות, ובתוך ימים ספורים פיתחה כל קבוצה זהות משלה: שם, כללים, מנהיגים, סמלים וגאווה קבוצתית. כאשר החוקרים הכניסו תחרות בין הקבוצות, היחסים הידרדרו במהירות. הילדים קיללו זה את זה, השתמשו בכינויי גנאי, שרפו את דגל הקבוצה היריבה והפגינו עוינות גוברת. בתוך זמן קצר נוצרו שני מחנות יריבים, אף שההבדל הממשי היחיד ביניהם היה הצריף שאליו שובצו. הניסוי, שנחשב לאחד המחקרים הקלאסיים בפסיכולוגיה החברתית, ספג עם השנים ביקורת מתודולוגית ואתית. החוקרים לא הסתפקו בצפייה מהצד, אלא יצרו באופן פעיל חלק מהתנאים שהובילו לעימות. למרות המגבלות, הוא עדיין ממחיש עד כמה בקלות בני אדם מסוגלים לייצר זהות של "אנחנו" מול "הם", ועד כמה מהר תחרות עלולה להפוך שונות מקרית לעוינות של ממש.