המחנה האמוני־לאומי הגיע לבחירות מפולג ושילם מחיר פוליטי כבד. בעוד הנהגת נעם הבטיחה הישגים שלא התממשו, עופר וינטר דחה הצעות להשתלב ברשימות קיימות והתעקש להתמודד לבדו. בעז שפירא מותח ביקורת חריפה על שניהם ומצביע על דוידי בן ציון כדוגמה לאחריות לאומית.
היוהרה, האגו והקולות שנזרקו לפח | דעה
