כשדולב חזיזה ישב באולפן ערוץ הספורט ודיבר עם דני ענבר על הפרידה ממכבי חיפה, היה קשה שלא להרגיש כאב. לא בגלל עצם העזיבה. הרי כדורגל הוא עסק, שחקנים באים והולכים. אלא בעיקר בגלל הדרך בה זה נעשה לאחר 7 שנים במועדון. לאחר עשור "שחור" שבו המועדון איבד חלק גדול מזהותו, דולב חזיזה הגיע וסיפק בדיוק את מה שהאוהדים ייחלו לו. שחקן עם אש בעיניים, חוצפה חיובית, חוסר פחד, תשוקה גדולה וכדורגל שמח. בקיצור, שחקן נשמה, כזה שנתן מעל ומעבר עבור הקבוצה. וששומעים אותו מספר איך הראו לו את הדרך החוצה, אין אוהד שלא חש הזדהות עם הכאב והבושה. "מי קובע במכבי חיפה?", נשאל חזיזה, וענה במהירות: "הלב רוצה להאמין שברק, הראש אומר ליאור". תשובה שמבהירה את מצבה העגום של הקבוצה.
הריאיון של חזיזה היה כואב. זהו סיפורה של מכבי חיפה
