ברגע אחד של ברכת כהנים, כשהילדים הצטופפו מתחת לטלית, עלו המחשבות על יתומי המלחמה, האלמנות, הפצועים ומשפחות המתמודדות עם פציעות הגוף והנפש. יהודה ולד כותב על המשימה שמוטלת על כולנו בימים הנוראים האלה: לראות את הכאב, לחבק - ולחבוש לבבות נשברים.
מתחת לטלית חשבתי על הילדים שאבא שלהם לא יחזור
