בשם אחדות דמיונית, הרצוג מעמיק את הרס המעמד של ישראל בעולם

במקום עמדת הצבא והנורמה הראויה, בחר הנשיא באמירות הסרק של אזריה. בכך הוא העמיד את מוסד הנשיאות כולו לימין המחנה ההולך וגדל שמאמין כי דינו של מחבל – גם אם נוטרל ואינו מסכן עוד איש – הוא מוות