ד"ר חנה דויד: לשכול בן

וְאוּלַי בְּכָל זֹאת אֲנִי אַצְלִיחַ לְהִכָּנֵס לַקֶּבֶר שֶׁלּוֹ. נִסִּיתִי. אֲבָל הַבָּנִים הַחַיִּים שֶׁלִּי הֶחְזִיקוּ אוֹתִי לְיַד הַקֶּבֶר הַפָּתוּחַ, וְלֹא נָתְנוּ לִי לִקְפֹּץ